סרטי בר מצווה? זה ירשים את הכתה? אז למה אני כל כך מאמין עדיין בסרטי הבר מצווה הצנועים יחסית? האם אני נאיבי חסר תקנה? זהו, שממש לא.
לפני כמה שבועות הבת שלי סיפרה לי שהייתה במסיבת בת מצווש של ילדה שההורים שלה "טחונים". עיינתי בלקסיקון לביטויים קצרי טווח ומצאתי ש"טחונים" זה מלאים בכסף.
"אז איך היה?" שאלתי. "היה מדהים".
היו גם מתנפחים, גם קוסם, גם די ג'יי וגם צייר פורטרטים שצייר אותה בדיוק, אבל בדיוק כמו את החברה שלה שזה מקסים בעיניה וחבל לך על הזמן.
הבנתי. "ואיך קראו לילדה?"- "למי?"- לילדה".- "אה, לא זוכרת. אני הלכתי עם בת דודה שלי, אז אני לא זוכרת איך קראו לילדה".
אז הושבתי את הבת שלי על סלע בגינה וסיפרתי לה על עובדות החיים.
אני עושה סרט של 12 דקות, אמרתי לה. סרט עלילתי של ממש. או איזו פנטזיה קסומה, או משהו שמבוסס על סידרת טלויזיה אהובה. החברות של הילדה משתתפות ולפעמים גם אחד ההורים שפתאום מגלה חוסר כשרון משחק נדיר (שזה הכי כייף).
יחד, אנחנו נוברים בקלטות הישנות, מוצאים קטעים מדליקים, שהילדה נרדמת על השולחן בסלון, או נותנת קאוור הזוי לשיר ילדים כלשהוא.
כשמחברים את הקטעים, לסרט העלילתי, עורכים את זה יפה- קיצבי מאוד, מדליק מאוד מקבלים 12 דקות שהקהל נועץ מבטים פעורים בילד או בילדה שלשמה טרחנו, התלבשנו נוצץ והגענו עד הלום. מכל מגוון הסרטים שאני עושה, הכי אני אוהב את התגובות של ההורים והילדים שיושבים אצלי בחדר ההקרנה עם הפופקורן (טוב זה גימיק, כי אני פופקורן הפקות וצריך פופקורן לסרט טוב), צוחקים, מוחים דמעה ומאושרים עד הגג.
עשרים שנה שאני עושה סרטי בר מצווה ולא נתקלתי בתגובה צוננת, עשרים שנה, שאני חוקר בחקירה צולבת ילדים שנכחו בבר מצווה והיום בבת מצווש. איך היה? הסרט היה גדול. הם עונים לי. אז אם אלו היו מבוגרים, הייתם אומרים: טוב, נימוס, אבל אתם יודעים. ילדים עוד לא שמעו על המילה הזו ויש לי חשד עמום שהם באמת מתכוונים לזה.
הילדה שלי, שיושבת על הסלע, קצת מיואשת מהפטפטנות של אבא שלה צווחת עלי: "תגיד לי אבא, לי אתה צריך לספר את זה? כבר שנה וחצי שאני רואה כל יום את הסרט שעשית לי? הבנות מהכתה כבר מכירות אותו בעל פה. אגב, אתה חושב שאתה יכול להוציא בעריכה את הקטעים שאתה משתתף? זה די מפדח..." |