תהליך התפתחות הרגישות עובד במנגנון מאד פשוט:
התינוק מפתח תגובה אלרגית המתבטאת בפריחה, או קושי בנשימה או נזלת. ההורים המבוהלים לוקחים את התינוק לרופא. הרופא מזהה שמדובר באלרגיה, ומצייד את ההורים בתרופות לדיכוי הסימפטומים. ההורים נותנים את התרופות לתינוק, התגובה האלרגית נרגעת, והכול נראה יפה וטוב.
לכאורה.
בפעם הבאה שהתינוק נחשף לאלרגן, שוב הוא מפתח תגובה אלרגית, ושוב חוזר אותו הריטואל.
גם הפעם התרופות עזרו. גם בפעם- לכאורה.
וכך קורה פעם נוספת, ועוד פעם, ועוד פעם, עד שבפעם השישית או השביעית, התרופות כבר קצת פחות עוזרות, ואז מחליפים לתרופות אחרות, חזקות יותר, או מגבירים מינון, או נותנים גם מזה וגם מזה, וגם קצת מזה.
איך קורה שתרופות לא משפיעות?
ולאט לאט התרופות לא משפיעות, התינוק הופך רגיש יותר ויותר, התגובות הופכות לתכופות יותר וחריפות יותר, ולא נדיר לראות ילדים, שהנזלת האלרגית כבר הופכת להיות אצלם כרונית. כאלה שאמא אומרת "הוא אלרגי לכל מה שזז. כל הזמן מנוזל".
מה שההורים לא יודעים, או לא מבינים, זה שהתרופות לא מסוגלות לרפא את האלרגיה. תפקידן היחידי הוא להקל ולדכא את הסימפטום החיצוני.
בפנים, בפנימיות של הילד, ישנה הסיבה הפנימית העמוקה, זו שגרמה להכול להתפרץ מלכתחילה.
הסיבה הזו לא מקבלת יחס ומענה ברפואה הטבעית. היא אינה מטופלת, וממשיכה "לתסוס" ולבעבע מבפנים.
בנוסף, דיכוי הסימפטומים גורם לכך, שהגוף לא יכול להוציא החוצה ולהתנקות, והעומס על מערכת החיסון וכוחות הריפוי הפנימיים הולך וגדל.
ברפואה הטבעית
הרפואה הטבעית ניגשת לכל עניין האלרגיות מזוית שונה לחלוטין. היא מבינה, שישנה איזו רגישות פנימית, שמשהו השתבש באיזון הפנימי של הגוף, משהו פנימי אשר גורם לגוף לתגובת יתר, ובזה היא באה לטפל. היא מכוונת למעשה לריפוי, ולא להשתקת הסימפטומים החיצוניים.
|