לקליניקה שלי הגיעה אישה בשנות החמישים, מהתבוננות בכפות רגליה היה ניתן לראות 2 אלמנטים בולטים מאוד:
1. קו רוחב מכוסה בעור יבש על אזור הצוואר עם נטיית הבוהן הגדולה לכיוון שאר אצבעות הרגליים,
2. אזור הבטן התחתונה יבש מאוד ומלא בחריצי רוחב, האזור כולו נראה חלש וחסר אנרגיה.

האישה סיפרה שהיא סובלת מבלוטת תריס מוגדלת (הנמצאת באזור הגרון) ומגידול סרטני במעי הגס (נמצא בבטן תחתונה).

שני אזורים אלו רמזו על כך שאישה זו ממעטת להביע את עצמה ו"חונקת את דעותיה ותחושתיה" וכן על אפשרות שאשה זו נוטה להחזיק הכל בבטן, עוצרת את הזרימה הטבעית של מערכת העיכול, אוגרת ולא "משחררת" את הפסולת המיותרת.

ישנו סיכוי שדרך התנהלותה של אישה זו במהלך חייה גרמו סבל רב לאזור הגרון ולמערכת העיכול, דבר שמתבטא במחלות בהן חלתה.
יתרונו של האבחון והמיומנות ל"ראות" את אותם איזורים פגועים , לדייק בשאלות ובעצם להגיע ל"עניין" מהר יותר.
מטפל מיומן יכול להבחין בפרטים מסוג זה , להוביל את האבחון בדרך מדויקת יותר ולקחת את הנתונים לטיפול יעיל יותר.

מיומנות המטפל מסתמכת על מספר פרמטרים: האחד יכולתו להבחין בפרטים השונים ולבחור את הבולטים שבהם, יכולת נוספת היא מיומנותו לדעת לשאול שאלות נוספות הנובעות מראיית הפרטים ועשויות לגלות מידע חשוב נוסף. צריך לזכור שהסימנים השונים שרואים בכפות הרגליים מהווים רק סימן או רמז ויש לוודא את נכונותם על ידי בדיקות נוספות ותשאול רלוונטי.

מאבחן מיומן צריך לדעת מה לשאול ומתי להפסיק לשאול, לא כל דבר מתאים לשאול, בטח ובטח במפגש ראשון. על המאבחן לדעת לזהות את הטיפוס של המאובחן ולדעת לבחור את המלים בהתאמה. לדוגמא אדם מאוד שכלתני ולוגי יישאל שאלות יותר שנוגעות למה הוא חושב ומבין ,לעומתו אדם מאוד רגשן יוכל לתאר את הדברים באופן מדויק דרך הרגשות שלו ולכן יש מקום לשאול אותו על איך הוא מרגיש ביחס ל...

אבחון זו אמנות שיש ללמוד ולהתנסות בה כדי להפוך אותה לכלי שימושי.