התקשורת היא הגורם העיקרי הקובע את סוג היחסים אשר אדם קושר עם הזולת, ועם העולם סביבו.  (וירג'יניה סאטיר)

"למה אתה אף פעם לא מקשיב לי",  "את לא צריכה להתעצבן זה הרי ידוע ש...", "אל תכעס אני אשמה, אתה צודק..", " אין לי זמן לריב עכשיו יש משחק כדורסל חשוב..".

אם אחד או יותר מהמשפטים האלה נשמע לך מוכר, כדאי לך להכיר את ארבעת הטיפוסים  שוירג'יניה סאטיר זיהתה  כסגנונות התקשורת הדומיננטיים שקיימים אצל כולנו. לכל אחד יש את הסגנון המאפיין שלו, הסגנון שבו הוא משתמש בתדירות גבוה יותר, למרות שברוב המקרים יש בנו את כל ארבעת הסגנונות אנחנו בוחרים, במודע או שלא במודע, בכל מערכת יחסים לתת ביטוי לסגנון אחר. למשל: רוב האנשים לא ייאמרו לבוס שלהם, " אתה לא יודע על מה אתה מדבר, היית צריך להקשיב לי..." אבל לא יהססו לומר זאת לבני זוגם. אנחנו מתאימים את הסגנון לסוג הקשר שאנו מצפים לפתח עם מי שעומד מולנו.

למה חשוב להכיר את הטיפוסים?  הכרות עם הטיפוסים תוכל לשרת אותנו על בסיס יומי יומי , כשאנחנו מזהים את הסגנון שלנו ושל בני זוגנו אנו לומדים להבין את תגובותיהם, אנחנו יכולים לצמצם את אי ההבנות ולהסביר את עצמנו טוב יותר לאחר.

אז מי הם הטיפוסים? באווירת החג המתקרב לי הם קצת מזכירים את ארבעת הבנים מההגדה...

המאשים-   (הרשע)-עומד ומדבר עם אצבע מופנית קדימה, מחפש פגמים, דיקטטור, הוא נוהג בעליונות וכאילו אומר: " לולא אתה הכול היה בסדר" הוא מבטל את האחר, תוקף כחלק מהגנה, מרוויח כוח, לרוב עושים מה שהוא רוצה, מנצח בוויכוחים... אבל מפסיד חברים, מפסיד קרבה, מפסיד הזדמנויות לשינוי, גורם לאנשים אחרים להרגיש רע.

לפי סאטיר הוא מרגיש שהוא לא שווה כלום ולכן אם יצליח להניע מישהו לציית לו, אז ירגיש שיש לו איזשהו ערך.

המרצה/ הפייסן- (התם) - מתחנן, כורע ברך ומרים יד כפופה למעלה, מפייס, מוחק ומשפיל את עצמו כדי להמשיך לחיות ולהתקדם בשביל מישהו. במצב כזה אדם לא רואה את ערכו. רוב הזמן מנסה לדאוג שלאחר יהיה טוב, וזה נעשה הרבה פעמים על-ידי ביטול עצמי, הוא מרוויח שקט, נמנע מלריב העיקר שכולם יהיו מאושרים סביבו, אבל לא נותן ביטוי לרגשות האמתיים שלו וזה יכול להיות מאוד מתסכל.

על פי מחקרים שנעשו : כ 55% מהאוכלוסייה הם הטיפוס המרצה.

השכלתן-  (החכם) - מאד מדויק, והגיוני אינו מגלה אף צל של רגש, הוא שלו ,קר רוח ושולט בעצמו.  הקול שלו יבש וחד גוני, די מתכתי, לעיתים תוקפני, הוא לא חווה את האחר. קשה לו להסתדר בחברה, הוא יכול להרצות על תיאוריות שונות שאין להן שום נגיעה למה שהאחר העלה, הוא נואם, מתווכח, מרגיש חשוב, מרגיש נטרלי/ אובייקטיבי, מעל כולם, אבל בעצם הוא מנותק רגשית וגורם לאחרים להתרחק ממנו ואף להתעצבן יותר.

השכלתנים נמצאים בשפע-מסבירים ומסבירים... בלי מוזיקה ונשמה בדבריהם.

המטשטש-  (זה שאינו יודע לשאול) - מנסה להעביר נושא העיקר לא להתמודד, אם יתעלם אולי הבעיה תעלם מעצמה, חי בפחד ממה שעלול לקרות, לא יודע להתמודד עם בעיות. זו לעיתים אסטרטגיה כשנמצאים במצבי לחץ, להעביר נושא כשבאים אליך בטענות, הגנה עצמית כדי לא להיפגע. זה סוג של הסחה- במובן מסוים זה לעשות לעצמנו טוב יותר, בזוגיות זה יכול להיות פתרון חלקי למשל לצאת יחד לאחר מריבה, הרי מותר לנו גם ליהנות.

מתוך מחקרים אחוז קטן של האוכלוסייה הם המטשטש.

כשמכירים את הטיפוסים מגלים עד כמה קשה לנו לדבר על רגשות והשיח עוסק בדרך כלל במעשים והאשמות ולכן כצעד ראשון עלינו לבדוק, האם כל אחד יכול לומר מה הוא/היא מרגיש/ה באמת, מבלי לצאת בהצהרות/ צעקות /טענות? האם כל אחד מבני הזוג יכול/ה לומר את מה שיש לו/ה בלי לפגוע בשני ומבלי לחשוש שהדברים שנאמרו ישמשו נגדו/ה?

אני ממליצה לכם לזהות את הטיפוס המאפיין אתכם ביותר ולגלות איזה טיפוס אתם מול בן הזוג שלכם, הבוס, הילדים, חבר קרוב וכו' שאלו את עצמכם, איך אתם מרגישים בדמות הטיפוס שלכם, האם נוח לכם להיות מאשים? מטשטש? והעיקר לזכור שתמיד שיש עוד אפשרויות עוד פרשנויות.

ולסיום הטיפוס החמישי המאוזן

המאוזן מקבל את עצמו, יש לו ביטחון, מכבד את האחר, רוצה טוב עבור כולם. מדבר על רגשות !!. הוא יכול לדבר מבלי להאשים את האחר, יכול לאהוב אנשים מבלי להרגיש צורך לרצות אותם. יכול לומר מה שהוא חושב מבלי להתחבא, יכול להתמודד עם דברים, פנים מול פנים מבלי להתעלם.
וטיפים קטנים לסיום... פסח בפתח, הרבה ארוחות משפחתיות, מפגשים עם החמות, הגיסים והגיסות, קחו אוויר לנשימה, חשבו על הטוב, נסו לקבל גם את מה שפחות נוח, נסו להגיב בצורה מאוזנת לצאת מהתבנית הקבועה שלכם (מטשטש, שכלתן, מאשים ומרצה). הסגנון הזה בדרך כלל מכתיב ומשפיע על הפרשנות שלנו לאירועים ולכן אם תהיו מודעים לסגנון שלכם תוכלו לנהל אותו במקום שהוא ינהל אתכם ולשאוף לסגנון המאוזן.

"הבעיה איננה הבעיה: איך אנחנו מתמודדים עמה זאת הבעיה" (וירג'יניה סאטיר)