"כשהפכתי לאימא בפעם הראשונה לא הבנתי איזה מחיר תשלם הזוגיות שלנו"- זה משפט שאני שומעת לא אחת מאמהות טריות. קל לי להזדהות איתן כי גם אני, עדיין, זוכרת איך בזמן ההיריון הלכנו לקורס הכנה ללידה, קראנו כל ספר שנכתב לקראת הולדת הרך, ידענו מה צפוי לנו בחדר הלידה או לפחות חשבנו שאנחנו יודעים. הקיפו אותנו אמהות, חברות, אחיות טיפת חלב, יועצת הנקה ולכולן היו עצות והנחיות מה לעשות עם התינוק מרגע שיגיע בכל דקה ודקה.  אבל... אף מילה לא נכתבה ולא נאמרה על מה עתיד לקרות לנו בתחום הזוגי.
על איך להתמודד עם אובדן העצמאות בין רגע, איך לשמור על מימוש העצמי, טיפוח הזוגיות, איך לאזן בין מטלות הבית הישנות למטלות הטיפול בתינוק החדשות תוך מאמץ אדיר לזכור שאני אישה, להישאר זוהרת ורעננה, מעניינת, עליזה, חברותית וסקסית כמו בתחילת הקשר. המסרים שקיבלנו מהסביבה הקרובה כמו גם מהתקשורת דברו על חשיבות הקשר הראשוני בין ההורה לילד, על השפעתו המכרעת של ההורה על רווחת ילדו והתפתחותו הרגשית והפיזית, על הקושי שבניהול קריירה במקביל למשפחה אך בשום מסגרת לא קיבלנו לגיטימציה לדבר על הקושי בקיום הזוגיות לאחר הלידה.
ההנחה הרווחת היא שההורות דורשת מחויבות גבוהה יותר של המעורבים בה מאשר הנישואין והיא פתוחה פחות ממנה למשא ומתן (מרב מדמוני אזולאי, תשס"ז) ולכן אחת הסכנות של המצב החדש היא שבני הזוג יהפכו להיות הורים בלבד וישכחו את היותם בעלי זיקה הדדית אינטימית (חיים עמית, 1997). קרבה זו שעד לפני רגע הייתה מובנת מאליו הופכת עם ההיריון והלידה למורכבת ומאותגרת.

אם בעבר הפגיעה בזוגיות עקב לידת הילד הראשון נתפסה בעיני כסוג של הקרבה מקובלת, שיש להשלים עימה ולקוות שעם הזמן תחלוף, הרי שכיום כיועצת זוגית, בת זוג  ואם בעלת ניסיון אני מאמינה כי ההורות לא צריכה לבוא על חשבון הזוגיות. ישנן דרכים פשוטות, ולא יקרות כיצד לחזק את הזוגיות בצל ההורות ועליהן נדבר בקצרה הפעם.

מתוך מחקרים עולה הבחנה ברורה שככל שהתקשורת בין בני הזוג טובה יותר היא מאפשרת להם להתמודד בהצלחה רבה יותר עם אתגרי החיים. אספתי המלצות כיצד להתמודד בצורה מעשית עם הקשיים המתעוררים. מבחינתי מילת המפתח היא תיאום ציפיות, אל תסתמכו על 'קריאת מחשבות', בן/בת הזוג, כמה שיאהבו אתכם עדיין לא יכולים לקרוא את מחשבותיכם, שתפו אותם במחשבות וברגשות וגם:

1. תאמו ציפיות לגבי חלוקה מחודשת של התפקידים בין בני הזוג  עוד טרום הלידה ניתן לעשות תיאום ציפיות בנוגע לחלוקת האחריות על הטיפול בתינוק, טיפול בעבודות הבית, חזרה לעבודה וכו'. (אפשר לחלוק את הקימות בלידה, אם שניכם עובדים להחליט תור מי לחזור מוקדם מהעבודה, גם כאשר האישה עדיין בחופשת לידה).
   
   
2. תיאום והגדרה מחודשת של הקשרים החברתיים והמשפחתיים. יש להגדיר מחדש את גבולות המשפחה, את תדירות המפגשים המשפחתיים והחברתיים. לחפש את נקודות התמיכה והחיזוק שקיימות במסגרות המקיפות אותנו ומנגד לדעת לומר לא כאשר יש חציית גבולות וחדירה לפרטיות.
   
   
3. תיאום ציפיות ביחסים האינטימיים - טיפוח מכוון ומעשי של הזוגיות- שוחחו בצורה פתוחה על הציפיות המיניות אחד מהשני ובראש ובראשונה קחו אחריות על הזוגיות - היא שלכם ! ניתן להעשיר את הזוגיות הן על ידי שיפור התקשורת (על כך ארחיב בפעם הבאה) והן על ידי יוזמות חדשות (כמו חופשה קצרה, יציאה לארוחה צהריים במסעדה, פנו לעצמכם ערב אחד בחודש, בתור התחלה, פתחו יומנים ותאמו זאת מראש שלא יהיו תירוצים).
   והפעם התרגיל: זכרו מה אהבתם בתחילת הקשר והכינו, כל אחד בנפרד, רשימה של 10 דברים שגורמים לכם להרגיש נאהבים, לא דברים יקרים ולא מעוררי ויכוח, דברים פשוטים  (למשל: קפה למיטה, לקום מאוחר בשבת, מאכל אהוב ועוד...) את הרשימה תלו על המקרר ועשו כל יום משהו קטן אחד למען השני וההפך.  והעיקר אל תשכחו, כל יום, להודות אחד לשני במילים הבאות: "אני מעריך/כה את מה שעשית עבורי".
   כן, אני יודעת שבהתחלה זה מלאכותי ומצחיק אבל אחרי כמה ניסיונות זה הופך להרגל מאוד נעים.
   
   
4. לימדו דרכי התמודדות חדשות עם קונפליקטים, קונפליקטים יכולים להפוך למלחמה או להיות הזדמנות לצמיחה ולמידה ולכן יש ללמוד לריב בצורה הוגנת, לשלוט בעוצמה ובעיתוי ולבחור על מה כדאי לריב ועל מה לא (גם על זה ארחיב במאמרים הבאים).
   
   
5. מצאו הנאה משותפת מגידול הילד. כלומר ראו את ההורות כתורמת לזוגיות ע"י שיתוף בחוויות הוריות חיוביות ומהנות לא רק בקיטורים, חשבו אלו תכונות/ דברים טובים ונעימים גיליתם בבן/ת הזוג עם הולדת ילדכם.
   
   
6. גלו סבלנות ואורך רוח לתקופת המשבר. החיים המשפחתיים הינם תהליך מתמשך, עם עליות וירידות וכמו בכל תהליך גם כאן זמן הוא הגורם המכריע. כלים לשיפור התקשורת יאפשרו לכם לדבר על הקשיים כשהם מתעוררים, לשתף אחד את השני ברגשות, להימנע מקריאת מחשבות ולתמוך אחד בשני גם כשקשה והסוף לא נראה באופק, עבור רבים חוש הומור יכול להקל על ההתמודדות.
   

ולסיום זכרו "הורה טוב הוא הורה שטוב לו" (חיים עמית, 1997).