"מתי לבוא לקחת אותו?"

 "את מי?"

"את הגוף שלי?"

יש מטופלים שאין לי ספק ששיחה כזאת מתנהלת אצלם בראש כשהם מגיעים לטיפול רפלקסולוגי. לרב, אותם אנשים מגיעים בלית ברירה כי משהו מאוד מאוד מציק להם ומפריע להם בהתנהלות היומיומית, גב תפוס, כאבי ראש שלא חולפים, כאבי רגליים חזקים, מחזור שעושה בלאגן , אינסוף פציעות ועוד דוגמאות רבות נוספות.

כשמטופל מגיע לטיפול אני בודקת איתו מדוע הגיע לטיפול ובמה היה רוצה שהטיפול יעזור לו.
לפעמים התשובות ברורות, למשל: "נתפס לי הגב ויש לי פריצת דיסק בחוליות 4-5L" או "המחזור שלי לא סדיר ואני סובלת מכאבים חזקים"..
אך לעתים התשובות יותר מעורפלות ויכולות להיות משהו כמו: "אני מרגישה חסרת מנוחה וקופצת מכל דבר" או " יש לי רשימה של דברים שאני רוצה לעשות ושום דבר אני לא עושה" וכו'.
טיפול רפלקסולוגי נוגע בגוף ובנפש, במלים פשוטות: "כשטוב לי ואני מרוצה, לרב גם יש רגיעה ושקט בגוף והוא מתפקד היטב, לעומת זאת כשאני מתוח, לא מרוצה, מתוסכל, מתחילים לצוץ כל מיני כאבים וסימפטומים גופניים".

הקשר בין הגוף והנפש הדוק בין אם האדם מאמין בכך ובין אם אינו מודע לכך. יש אנשים שמזהים בקלות את ההקשרים בין מה שקורה להם בחיים ובין תחושת הגוף שלהם, למשל יודעים שאם הם הולכים לישון מאוחר מידי ולא ישנים מספיק בלילה, למחרת ייסבלו מכאב ראש.

לעומתם יש אנשים שאצלם קיים נתק מוחלט בין המודעות שלהם לתחושות הגוף ואפילו תחושות כמו רעב, עייפות, כמיהה למגע אוהב לא מוכרות להם וכמובן שהם אינם מתייחסים אליהם. שאלות כמו: "איך אתה מרגיש?" אינן בשפה שלהם והתשובות תהיינה בדרך כלל רצף של  טיעונים, סיפורים ותירוצים למה בדיוק נתפס הגב.

מבחינתם הכאב שתופס אותם או חוסר הנוחות הוא מעין תקלה שצריך לתקן, בדיוק כמו מכונית שמכניסים למוסך ובאים לקחת לאחר התיקון. להשאיר את הגוף שלהם בקליניקה ולבוא לקחת אותו בסיום הטיפול, "את תלחצי איפה שצריך בכפות הרגליים, תתקני את הבעיה ואני אבוא אשלם ונסגור עניין".

הציפיה של אותם אנשים היא, לתקן כמה שיותר מהר את התקלה וכמובן שעד כמה שניתן לא להיות מעורבים בתהליך הטיפולי.

שיהיה ברור, אנשים אלו יכולים לסבול מאוד, חייהם משתבשים לגמרי, הם עשויים לצרוך כמויות אדירות של תרופות ועדיין יתקשו להבין שאת התיקון בבעיה הם ורק הם מסוגלים לתקן , או במלים אחרות המצב יכול להשתנות רק במעורבות מלאה שלהם בתהליך הטיפולי.

מטרתו של הטיפול הרפלקסולוגי הוא לתמוך, לסייע,לפרש, לכוון ולהקל, אך השינוי המשמעותי והעמוק יכול להעשות רק במעורבות מלאה של המטופל.
ללא מעורבותו יעילותו של הטיפול הרפלקסולוגי יהיה מוגבל ביעילותו. ייתכן שהאדם יחוש הקלה והטבה בסימפטום שבגללו הגיע, אך לאחר זמן קצר, אותו סימפטום מטריד יצוץ ויחזור .

אני בטוחה שכמה אנשים עכשיו מחייכים חיוך גדול, מי שעשה את הדרך הזו יודע בדיוק במה מדובר.

זה אפשרי ולא כל כך מסובך כמו שאולי זה נשמע...
בטיפול המטופל  ללמוד להקשיב לתחושותיו, הוא מפנים שתחושת רעב אומרת שהגוף זקוק לאוכל ושתחושת עייפות אומרת לעצור ולא לקחת איזה פחית של משקה ממריץ שיטשטש תחושה זו. כמובן שגם תחשות עמוקות יותר יתקשרו אט אט לסימפטומים הגופניים ודי מהר המטופל מרגיש איזה שהיא רווחה כללית שהיא מעבר לאותו סימפטום מציק.

הוא ישים לב שיש לו מצב רוח טוב יותר, הרבה יותר אנרגיה, הוא יותר מרוכז וממוקד ומבחינה זו הטיפול הרפלקסולוגי ההוליסטי הוא כלי מדהים ויעיל כדי לעשות את הקפיצה הזו קדימה.